בית הדרקון - עונה 1 פרק 6 - מכיל ספויילרים.

אתם כבר יודעים איך זה עובד, הסקירה הבאה תכלול ספויילרים לפרק החדש. אם לא צפיתם עדיין בפרק, הקריאה מכאן והלאה באחריותכם בלבד.

=====================================================================


הפרק היה עמוס בהתרחשויות. קפצנו 10 שנים קדימה. הדמויות הראשיות התבגרו והשחקניות הראשיות הוחלפו לגרסא בוגרת יותר. התווספו דמויות חדשות גם. ובגדול התחושה הכללית שלי מהפרק הזה זה שמדובר בפרק בסדר. מצאתי את עצמי מעט מתאכזבת ממנו. ברובו הגדול הפרק הזה בהחלט היה נאמן לספר. היו לא מעט שינויים שנדבר עליהם בהמשך. אבל אני רק מקווה שבפרקים הבאים לא אחווה שוב את תחושת האכזבה הקלה שהציפה אותי.

אז אליסנט - סופסוף, באמת שהגיע הזמן. זו האליסנט שרציתי לראות. אולי לא מהפרק הראשון וגם לא השני. אבל השינוי הזה באופי שלה היה צריך להגיע מעט קודם לכן. קצת לא סבלתי אותה בדמותה הצעירה. וחיכיתי שהיא תהיה אסרטיבית והאמא שחיכיתי שהיא תהיה. אם כי הדומיננטיות שלה מאוד מאוד מורידה מערכו של המלך ווייסריז החולה והחלש. שליבי באמת יצא אליו בפרק הזה.
אז הסצנה בה אליסנט מפריעה לאאיגון ג'וניור לאונן כדי לגרום לו להגיע להבנה כי הוא חייב להיות זה שיירש את הכתר, זה אחד מבין הסצנות הראשונות שלא נאמנות למקור. והאמת, טוב שכך! כי אני לא חושבת שהייתי רוצה לצפות בסצנה של ילדה בתחילת גיל העשרה שלה מענגת את הילד. אבל ניכר כי בחלק הזה לפחות אאיגון הצעיר לא כל כך מתלהב להיות היורש.
ואם כבר מדברים ...

אאיגון ג'וניור - היה קשה לא להיזכר בג'ופרי ממשחקי הכס. רק בגרסא יותר מעודנת שלו. (עד כמה שאפשר) לא אכפת לו כרגע מהכתר. תנו לו רק להמשיך לאונן, או להציק לאחיו הצעיר. ועזבו אותו לנפשו. מקווה שנראה איזשהו שיפור בדמותו בפרקים הבאים. כי קצת לא התלהבתי ממנו בפרק הזה.

וויסריז - האמת, שבהתחלה לא עפתי עליו כל כך. אבל אחרי שהפרקים התקדמו לאט לאט. מצאתי את עצמי מתחברת ואוהבת את הדמות שלו יותר ויותר. כזה חמוד, באמת. ליבי כואב עליו. תביאו לו רק לראות את ילדיו ונכדיו נלחמים זה בזה, כאילו הם משפחה אחת גדולה "ומאושרת" ולהתעסק במלאכה שלו. אי אפשר לא לאהוב אותו בשלב הזה. הוא יעשה הכל כדי שהבת שלו תהיה המלכה כפי שרצה. הוא גם ינסה לרצות את אשתו בין לבין, ותמיד איכשהו יסלח לאחיו על מעשיו. ועדיין מתייחסים אליו בזלזול (לפחות אשתו).

דיימון - טוב, אם עד עכשיו אהבתי אותו. ואני עדיין מחבבת. הפרק הזה קצת גרם לי לסלוד ממנו. לא אהבתי את הקור שהוא הפגין כלפי בנותיו ואישתו ההרה. לא ציפיתי שהוא יהיה אב השנה, כן? אבל עדיין.
ובוא נדבר שניה על אשתו, ליינה. ההתאבדות שלה היתה בעיניי מיותרת. מעבר לכך, שבספר התינוק כן נולד (אומנם מת, אבל עדיין נולד), היא מתה רק כמה ימים לאחר מכן. לא הצלחתי כל כך להבין את ההחלטה הזו. וכן הייתי שמחה שאם כבר משנים לפחות שילכו על כיוון אחר. הרי, עד שסוף כל סוף דיימון מראה איזשהו עניין בה ושואל על דרכים שבהן היא כן תוכל לשרוד את הלידה, הבחורה הולכת ומתאבדת בצורה הכי אכזרית שיש.
אבל אי אפשר להתעלם מהדרקון שלה, כשנפלה לו ההבנה מה היא בעצם מבקשת ממנו. זה ממש העביר לי צמרמורת קלה.

הארווין - מבין כולם בפרק הזה. את דמותו הכי אהבתי. ומה קורה בסוף? הורגים אותו. באמת שדמעתי בחלק הזה. ובכלל כל החצי שעה האחרונה של הפרק היתה עשויה יותר טוב מהחלקים הקודמים שלו.
לאריס - אוי לאריס. כמה שרציתי לשבור את המסך של הטלוויזיה בכל פעם שהוא הופיע על המסך. אם כבר אתה הביץ' של המלכה. לפחות תנסה להיות פחות מעצבן בתהליך.

רהאינירה - נו באמת יפה שלי, על מי את מנסה לעבוד? כאילו אנחנו לא יודעים שהתפרפרת עם הארווין. ההכחשות האלה עבדו לך פעם אחת עם דודך, אבל אחרי שהבאת. לא אחד! לא שניים! אלא שלושה ילדים בעלי שיער כהה. דיי נו. אנשי הממלכה לא מפגרים (חלקם). ונראה שגם הילד שלך לא.
אבל למרות זאת - באמת שהצלחתי לחבב אותה גם בגרסאתה הבוגרת אם כי. בואו, אי אפשר שלא להעריץ אותה על כך שהיא פאקינג הלכה ועוד עלתה בלא מעט מדרגות ליטרלי שניה אחרי לידה. באמת רק על זה מגיע לה להיות המלכה. אבל מילי אלקוק מאד תחסר לי. באמת באמת שאהבתי אותה.

לסיכומו של פרק - אפשר לומר שהוא היה בסדר ברובו. החלק האחרון שלו היה יותר טוב בעיניי. קצת מבאס שהתאכזבתי מעט במהלכו. אך מקווה מאוד שבהמשך זה השתפר. כי אני באמת מחכה כבר למלחמה הרעה שלשמה התכנסנו כאן.

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של הבלוג, ותוכלו לדון בכל הנוגע לתכני צפייה. לקרוא עוד חוות דעת. ולהתעדכן.
חפשו "קול הטלוויזיה" בפייסבוק או הכנסו לקישור הבא :
https://www.facebook.com/groups/3293414747568852