עוצמות הצפייה.
אני לא יודעת אם זה קורה לכל מי שצופה בטלוויזיה בסרט טוב או סדרה שאוהבים. אני רוצה להאמין שכן, לחוות תחושות עזות במהלך הצפייה.
וזה לא מתבטא רק בבכי מול סצנה כואב או מרגשת. אלא לצהול משמחה, להתעצבן ממש על דמות שאתם לא אוהבים או פשוט למחוא כפיים מול סצנה שאהבתם מאוד.
אני לא יודעת אם זה קשור לעובדה שאני בחורה מאוד אמוציונלית, אבל את החלק הזה בי אני מאוד אוהבת. כי זה מעלה את רמת הנאה בצפייה.
אני אומנם אוהבת לצפות בתכנים לבד, אבל כשיוצא לי לצפות עם משפחה או חברים ואין שום תגובה מצידם במהלך הצפייה. אוטומטית משהו אצלי בראש אומר שהם לא אהבו את התוכן שהם צפו בו הרגע. וכשאני שואלת אם הם אהבו ונאמר לי שכן, קצת קשה לי להאמין.
כן, אני מבינה את העובדה שכולנו שונים זה מזה וכולנו מגיבים שונה למצבים, בזה אין לי ספק. פשוט זה קצת קשה לי להבין איך אפשר לומר על סרט או סדרה שהם מהנים מבלי להראות איזשהי תחושת הנאה במהלך הצפייה.
אם להודות באמת. עם כמה שאני אוהבת את הצד הזה בי, אני לרוב מנסה לרסן אותו כשאני נמצאת בחברת אנשים במהלך הצפייה. זה למה אני מעדיפה לצפות בתכנים לבד.
לא מעט פעמים יצא לי לשמוע הערות כמו: "את מגזימה עם התגובה שלך" או "למה את מגיבה ככה? זה כולה סרט/סדרה". אז זהו שלא.
אם יש לי חיבור רגשי לסיפור או לדמויות אני אחווה את התחושות האלה, אני אבכה איתם. אני אצחק איתם ואכעס כשדמות מעצבנת אפילו מדברת!
בבתי קולנוע אני מאוד משתדלת לרסן את עצמי, כי בכל זאת. מדובר באולם קולנוע שיש בו לא מעט אנשים. אבל גם שם יש מקרים שמאוד קשה לשמור על ריסון. לדוגמא: "ספיידרמן: אין דרך הביתה". אני באמת לעולם לא אשכח את חוויית הצפייה בסרט הזה בהקרנת טרום הבכורה. אחת מהחוויות הכי מדהימות שהיו לי בחיים.
אני באמת מקווה שרוב האנשים כן חווים את התחושות האלה כשתכנים נוגעים בהם ככה.
בכל אופן, תודה לכל מי שקרא.ה את הפריקה הקטנה שלי. ושנזכה לצפות בתכנים טובים ומהנים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה